רעיונות אוניברסליים נתפסים בדרך כלל כמנוגדים לזהויות פרטיקולריות דתיות, אתניות ולאומיות. המאמר של אורי מאוטנר בוחן כיצד רעיונות אוניברסליים נטמעים ומתממשים דווקא בתוך הקשרים מקומיים ופרטיקולריים בישראל. באמצעות שלוש זירות מחקר אתנוגרפיות, הוא מראה כי האוניברסליזם אינו ניצב מחוץ לפרטיקולרי, אלא מתעצב דרכו. האוניברסלי אינו בהכרח ערך מערבי ניטרלי אלא מהלך מושתת גוף, תרבות והקשר, המגייס זהויות ורגישויות מקומיות כדי לטעון לתוקף אוניברסלי.
מקרה ראשון: מיינדפולנס יהודי־דתי ו”אוניברסליזם מגויס”
בין השנים 2015–2018 ערך מאוטנר תצפית משתתפת בקרב קהילות של ישראלים דתיים־לאומיים וחרדים המשתתפים בריטריטים של מדיטציה, המבוססים על שיטת ויפאסנה של ס.נ. גואנקה. ממשיכיו של גואנקה מתארים שיטה זו כמדע אוניברסלי נטול סממנים דתיים ותרבותיים של התודעה. הנחת היסוד היא שהמוח והחוויה האנושית פועלים בדרך דומה אצל כל בני האדם באשר הם.
אלא שבתוך ההקשר הישראלי־דתי מתרחשת הכלאה. תלמידים ואנשי דת יוצרים גרסה “יהודית” של הוויפאסנה, הכוללת תפילות, התבודדות חסידית ולימוד מקורות, אך שומרת על טכניקת המדיטציה האוניברסלית. האוניברסליזם של התודעה נתפס כשלב ראשון בתהליך, המוביל לגילוי הנשמה היהודית – ה”נשמה” המובחנת מן ה”נפש” שהיא אוניברסלית. לפי הבנה זו, כל בני האדם חולקים נפש ביולוגית־רגשית, אך רק ליהודים יש נשמה ייחודית, המקשרת אותם לאל ולעם ישראל.
תפיסה זו מציבה היררכיה רוחנית, שבה הכלים האוניברסליים של המיינדפולנס משמשים לטרנספורמציה פרטיקולרית. יתרה מכך, רבים מן המשתתפים טוענים כי תהליך הריפוי הפנימי אפשרי רק בארץ ישראל, שהיא הזירה הגיאוגרפית היחידה, שבה הנפש יכולה להתעלות ולהתחבר לנשמה. בכך, היסוד האוניברסלי – התודעה המשותפת לכל אדם – מגויס לטובת מטרה פרטיקולרית לאומית, המקדמת גאולה. תיקון עצמי של יהודים בארץ ישראל נתפס כמניע תהליך של תיקון עולם כלל־אנושי. אם כן, באופן פרדוקסלי, הפרטיקולרי הוא זה המוליד את האוניברסלי.
מאוטנר מפרש תופעה זו כהיפוך של לוגיקת האוניברסליזם המודרני. במקום אוניברסליות נטולת שורשים, נוצר אוניברסליזם מגולם – אוניברסליזם המושרש בגוף, במרחב ובזהות אתנו־דתית. אוניברסליזם זה משמש הצדקה לחזון משיחי, שבו התיקון היהודי מייצר השפעה קוסמית.
מקרה שני: שוק רמלה והומור כצורת אוניברסליזם חברתי
בזירה שונה לגמרי, ערך מאוטנר מחקר בעיר רמלה – עיר מעורבת שבה חיות יחד קהילות מזרחיות ופלסטיניות, יהודים וערבים. בשוק העירוני הוא מזהה צורה אחרת של אוניברסליזם: לא אידיאל מופשט של “אנושיות משותפת”, אלא אוניברסליזם של קרבה יומיומית, הבנוי על הומור, אינטראקציה ומגע חברתי.
בשוק, זהות אתנית או דתית אינה נעלמת, אלא הופכת חומר גלם לבדיחות, לעקיצות ולמשא ומתן מתמשך על גבולות שייכות. הומור זה הוא “שוויוני” במובן זה שהוא פוגע בכולם – יהודים, ערבים, מזרחים, אשכנזים – ומכונן מרחב של סובלנות מעשית, לא על בסיס ביטול הבדלים אלא על בסיס יכולת “להכיל” את האחר. זהו אוניברסליזם קונקרטי ולא מופשט, השומר על ההבדלים תוך טיפוח שגרה של דו־קיום לא פורמלי.
מאוטנר מראה כי במהלך אירועים של מתיחות, כמו מהומות מאי 2021, אותם יחסים יומיומיים יכולים להכריע בין סולידריות לאלימות. ברגעים אלה, מתנגשות זהויות מקומיות עם זהויות לאומיות, והיחס לאחר מוכרע לפי המסגרת – האם מדובר בשכן, באדם פרטי, או בחבר בקולקטיב עוין.
מקרה שלישי: ידע, מעמד ו”אוניברסליזם הפוך” בקרב מזרחים מסורתיים
בתוך החברה המזרחית ברמלה מזהה מאוטנר גם היפוך של יחסי כוח אפיסטמיים. בני מעמד העובדים המזרחים מסורתיים, שלעתים נתפסים בעיני האליטות החילוניות כחסרי מודעות או כקורבנות של “תודעה כוזבת”, מנסחים גרסה משלהם של אוניברסליזם. הם רואים עצמם כבעלי הבנה מציאותית יותר של פוליטיקה ושל יחסי כוח, לעומת האליטות הליברליות הנתפסות כמנותקות מהמציאות וכהולכות שבי אחרי “אופנות מערביות”.
יחסים אלה של “שנאה־הערצה” לאליטות מבטאים אמביוולנטיות: הערכה להשכלה ולסטטוס הגבוה, בצד תחושת עליונות מוסרית ושכלית על “הנאיביות” של האליטות. כך, הם דוחים את הקריטריונים האוניברסליים של מוסר או דמוקרטיה ליברלית, אך נוטים לראות את תפיסת עולמם – המבוססת על נאמנות לאומית, ספקנות כלפי המערב וראיית עולם פרגמטית – כאמת אוניברסלית שאליה האחרים פשוט אינם מתעוררים.
סיכום: אוניברסליזם מגולם, לא מופשט
מאוטנר מסכם כי בשלושת ההקשרים – המדיטציה הדתית, השוק המעורב והתודעה הפוליטית המזרחית – האוניברסליזם מתגלה לא כעיקרון חיצוני אלא כפרקטיקה ממוקמת, מגולמת ומתווכת באמצעות זהות. האוניברסלי והפרטיקולרי אינם הפכים אלא שותפים בקיום הדדי. האוניברסלי צומח מתוך נאמנויות מקומיות ומבקש דרכן משמעות כללית. בהצטלבות של דת, לאום ומעמד, משמשת ישראל מעבדה להבנת יחסי הגומלין בין אוניברסליות לפרטיקולריות בעולם בן זמננו.
