אנחנו מבטאים עצמנו כדי להיות מובנים. “אף אחד שיש לו משהו מקורי או חשוב לומר לא ייטול על עצמו מרצון את הסיכון שלא להיות מובן”, כותב חתן פרס נובל פיטר מדאוור. ברוח זו, רעיונות גדולים מעוצבים בהתאמה לאמות מידה אוניברסליות, ואם המטרה היא להפוך את הרעיונות הללו לנגישים עבור כולם, יש בכך יתרון. אולם יש מתח בין הרצון להיות מובנים לכולם, לבין הרצון להיות מובנים היטב. הבנה מעמיקה דורשת רקע משותף, אמות מידה דומות, אתגרים משותפים. בסביבה חברית או ביתית, אפשר לבוא לביטוי מלא יותר ולקוות להבנה מעמיקה יותר. מכיוון שחשוב לנו להיות מובנים לעומק (ולא רק מובנים לרוחב), חשוב במיוחד שתהיינה מסגרות שיאפשרו לרעיונות שלנו להבהיק במלוא אורם.
הבחירה להסתפק רק במחשבות שכולם יכולים להבין היא דכאנית בשני מובנים: ראשית, יש ערך מיוחד לרעיונות מיסוד הווייתנו, היכולים להיות מובנים רק בסביבה ביתית (במובן רחב, בסביבת מי שחוגג את החגים כמונו, למשל). שנית, לעיתים רעיון הוא כה מקורי עד שמסגרת שבה אפשר להבין אותו לאשורו צריכה עדיין להתהוות (לעיתים לאור עוד רעיונות בלתי-נהירים לכאורה). מהבחינה הזו, אפשר להפוך את הציטוט של מדאוור על ראשו: מי שלעולם לא ייטול על עצמו את הסיכון שלא להיות מובן, ספק אם יהיה לו אי פעם משהו מקורי או חשוב להגיד.
פעמים רבות מדי הודגש, שרעיונות מקוריים שאין להם עדיין מסגרת נטועים ברקע של תרבות או מורשת כל שהן. תשומת לב מועטה מדי הוקדשה לכך שכל מה שמכונה תרבות או מורשת נטוע ברעיונות מקוריים שנזקקו למסגרת. עם זאת, התרבות, או המורשת הן המחצבה לאבני הבניין של מסגרות חדשות, שבהן מובנים רעיונות מקוריים במיוחד.
‘החוג הירושלמי’ הוא מסגרת חדשה שפרקה מעליה ביודעין את עול אמות המידה האוניברסליות. חברי החוג חולקים רקע עשיר משותף ואתגרים מעשיים משותפים (המפורטים בקווי המתאר של החוג). הרקע המשותף הוא, במובן בנאלי, חומר גלם לרעיונות של כל אחד מאיתנו, אבל הוא בה בעת גם מחצבה לאבני הבניין של המסגרת, שבה המעודנים שברעיונות האלה יזכו להיות מובנים. מהבחינה הזו, המסגרת החדשה הזו נמצאת בהתהוות, מגיבה ונבנית בתגובה לרעיונות מקוריים מחד ולסגולות אבני הבניין של הרקע מאידך. השאיפה היא בראש ובראשונה ליצור בכוחות עצמנו את המסגרת שבה רעיונותינו יזרחו במלוא משמעותם, עבור מי שחולק עימנו את אותו הרקע. זהו אתגר, בין השאר, מכיוון שטבעי שרעיונות המנוסחים מראש באמות מידה אוניברסליות מקובלים ומשפיעים יותר. יתרה מכך, מאחר שאמות מידה אוניברסליות אינן ניטרליות, סביר להניח שעמדותינו יעמדו בניגוד לערכים מסוימים, שכבר רכשו מעמד של ברירת מחדל.
ייתכן שלא נהיה מובנים לכולם, אך אין לשלול מראש אפשרות כזו. לעיתים קורה שמסגרת שפרקה את עולן של אמות המידה המקובלות היא פורייה כל כך, עד שכלי פרשנות אוניברסליים עוברים את השינוי הנדרש בשביל להכיל אותה. במקרה כזה, זרם אמנותי, סגנון ספרותי, או רעיונות שנועדו לכתחילה למתי מעט הופכים לנחלת הכלל ומשפיעים על אמות המידה.
